נושא המרחב:
קארל גוסטב יונג אמר פעם משהו שהולך פחות או יותר ככה:
האנשים שימשיכו את העבודה שלי אלו יחידים שסובלים ומחפשים וינסו ברצינות לקחת את הרעיונות שלי ולחיות אותם בתוך החיים שלהם, לא אלו שמבקשים לספק את היוהרה העצמית שלהם על ידי הטפה של הרעיונות שלי לאחרים.
אז זוהי הזמנה, אני מזמין, את אלו שמחפשים, את אלו שסובלים, את אלו שיש להם אינטואיציה פשוטה להתקרב למה שיש כאן, למי שאולי משהו התעורר או מבצבץ בו או בה וישנה בקשה באמת להתקרב אל מעין של מים חיים. זוהי הזמנה להיפגש, להתרחב, להתחבר ולהעמיק יחד.
אני פוגש את המילה, התואר/תיאור שמאן (Shaman) כאדם שחי בין עולמות. בין העולם הגשמי לבין העולם הנסתר. אדם שהדלתות המובילות ל־מה שנמצא מעבר (beyond) נפתחות לו לפרקים שונים. השמאן הוא ציר, הוא גשר בין הזמנים האלו לבין העתיק ואולי מה שנמצא מחוץ לזמן. הוא גם פרימיטיבי ושייך ישירות לטבע. הוא מתקשר עם מים חיים, עם מעיין נובע. הוא ער לאלגוריתם שנמצא סביבנו.
ועם ה־ערות הזו הוא עשוי להפוך לציר של חוכמה וריפוי. לציר של אהבה עמוקה ואינטימיות קיומית. כהן שנע בצורה מודעת עם ובתוך הקודש.
ואת כל זה הוא עושה עם יכולת לחזור לחיים עצמם ולא להיאבד בתוך המרק הקיומי העצום.
וכמובן שיש רמות עומק לעניין. כמה החריץ שנפתח לו היה גדול וכמה הציץ. כמה רחוק בזמן נגלה לו וכמה הביט.
אם אפשר לנסות לתאר ׳שמאן מערבי׳, הייתי מתאר אותו כמישהו שמתבקש להיות במודעות וערות המאפשרים לו להבחין במה מתרחש, לקטלג, לסדר, להבין, למסגר בו בזמן שהוא במגע ישיר עם האנרגיה שממיסה את האגו שלו. הוא מתקרב לחור השחור אך עדיין שומר על איזה אינדיווידואל. הוא נפרד אך יודע את המשחק. הוא בענווה ובתקשורת ישירה למול המציאות העמוקה מאחורי הפרגוד. הוא מחזיק איכות של ראציונל דרך מיינד מפותח אך הוא לא מתנתק.
והוא חוזר לחברה. ל־society שלא מסוגלת להכיל את המוזרות של המציאות שפגש ולכן הוא עוטה מסכה ומנסה לתווך - בעדינות ובדאגה.
הוא מסתובב עם עול הידיעה והערות בתוך בדידות עמוקה בתוך החברה ׳התרבותית׳. מעניק לה ממתנותיו שקיבל מהמסעות לעומקי התודעה שנקרא ונענה להם. עושה זאת בביסים קטנים, לא אומר את כל האמת כולה, מסתיר אותה במונחים, בקונספטים שמתיישבים איכשהו עם התודעה הנוקשה והראציונלית. עושה זאת באהבה תוך כדי בדידות עמוקה על מנת שאחרים שיוכלו להכיל ולבלוע לפחות משהו ממה שנגיש לו. ממה שהוא רואה.
וככל הנראה הוא לא מובן, הוא לא מוכל והוא חוטף אש מהמציאות המערבית שאינה מסוגלת להכילו. הוא מנסה להביא את המיינד הצעיר להכיר ביוצרו.
ובזהירות אומר ובאהבה גדולה והערכה עמוקה - ככה אני מרגיש את קארל גוסטב יונג. אוהב חוכמה אמיתי שביקש ידיעה ולא רק ידע. אוהב אדם בעומק המהות שחזר לאנושות אחרי מפגש עם לבה (Lava) קדמונית ועם חמלה גדולה ולב פתוח.
בעולם המערבי, השכל שלנו, הצעירות היהירה שלנו, הטכנולוגיה שלנו המלאכותיות סביבנו, מאלחשים לנו את החיבור עד כדי איבודו הכמעט מוחלט.
יונג היה שם להחזיר לנו את ה־Thread, את חוט השני שמאפשר לנו להתחבר חזרה.
קארל יונג נכנס עמוק לתוך ה־לא מודע (Unconscious) וחזר משם בחיים ובשפיות (?) להעניק לנו עששיות שנוכל כל אחד בעצמו להיעזר בהן בכניסה לאותה האפלה. חלוציות מתוקה ואמיצה שלו שפתחה לנו ציר.
יונג לא ״הבין״ את התודעה האנושית, יונג ראה, פגש, חווה את התודעה האנושית. וכדי לראות הוא נקרא להיכנס לעומקים של הלא מודע. למרחבים בהם כל האדמה עליה עומד בן האדם נוזלת, השפיות מתערערת או מתמוגגת ונמסה.
אפשר לומר שיונג חווה בשלהי העשור הרביעי בחייו סוג של טבילה בחומר ראדיואקטיבי שהוביל לפסיכוזה מסוכנת וקדושה (ומבוקרת באופן חלקי ביותר..) שפירקה את יסודותיו ה־״אנושיים״ והעמיקה את ישותו.
בחוויתי - יונג הוא מיסטיקן מערבי שנקרא ונענה לפגוש חוויה דתית ישירה. לא תיאוריה, לא פילוסופיה אלא מפגש בלתי אמצעי עם מה שאינו מכאן אבל נוכח בהכול.
את יונג הכיר לי אדם(ים), שבחוויה שלי, נכנס לעומקים עליהם יונג הצביע בעומק עבודתו. זה היה עבורי גשר בדמות אדם(ים) שתיווך לי, או יותר נכון אפשרה לי גישה ראשונית להעמיק בעצמי והפגיש אותי עם יונג כדמות מלווה. וזה נעשה בחמלה עצומה, אהבה עמוקה ובזהירות גדולה.
יונג חי בשבילי. הוא נוכח בחיי. לא רק דמות האדם שלו והאישיות שלו אלא המודל האנושי שנוצר בדמותו, האנרגטיקה שעברה דרכו. גרסה של ה־יצירה שלו, ׳הספר האדום׳ שלו מסתובבת איתי במשך כמה שנים ומלווה אותי בתוך מרתפי הנפש והמעמקים.
אני מוצא שיש מרחבים במסעו של אדם אליהם הוא הולך לבד.
הוא נדרש להשיל מעליו את עיטוריו ותכשיטיו, את תאריו, הישגיו, חבריו ואת המודלים שלו על העולם.
הוא מתבקש להיכנס עירום. פָּגִיעַ.
וככל שמעמיקים יותר, ההתערטלות מעמיקה.
שווין של עצות ושל מודלים נמדד במרחבים האלו,
יונג היה ועודנו איתי במקומות הכי עמוקים ובודדים אליהם אני נכנס.
אני מוקיר עליו עמוקות.
אינני פסיכולוג, אין לי אפילו תואר ראשון. לא עברתי קורסים בפסיכוטרפיה או בפסיכולוגיה אנאליטית\יונגיאנית.
אני לא מומחה, אני לא יונגיאני, אני מיכאל, לפעמים מישקה.
ליבי ותודעתי נמשכים לתדר בו אני מרגיש שיונג התהלך וזה מוביל אותי לדעת ולהעמיק איתו וסביבו.
קחו זאת בחשבון בהתבוננות שלכם על אפשרות להירשם.
המבנה של הסמינר יהיה הרצאות שונות עם זמן ומרחב להעמקות נוספות ושאלות.
ביום הראשון אנחנו מתכווננים ל־3 עד 4 נושאים וביום השני מתכווננים ל־3.
זהו סמינר שבעיקרו הוא מפגש של לימוד ואינו מרחב שהוא סדנאי במהותו. יחד עם זאת, אנחנו עשויים כן לעבוד מעט יחד אם ירגיש נכון עבור הקבוצה להזמין מעט יישום ופרקטיקה.
נפגוש את ה"לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ…" שיונג הדהד במסע ובמילה — אינדיווידואציה. נחוג סביב המודל שהוא הציע לאדם המערבי כמודל הרוחני והפרגמטי לחיים אמיתיים. מוצא שזה חלק מהותי, עיקרי ומרכזי בתוך ההתקרבות לזרם חיים אליו יונג היה מחובר.
מבט אל העימות של יונג עם הלא מודע והפתיחה אל ה־מעבר (beyond), אל הנשגב. נפגוש את הרופא הפסיכיאטר והפסיכולוג שניגש בעצמו אל גבולות שיגעון במסעו להבין את מטופליו ובמסעו לפגוש את הלא מודע דרך קריאתו העמוקה לדעת. זה יהיה מבוא ראשוני לנסות להתקרב אל האדמה עליה יונג התהלך ואל מה שהוא כינה ה־Uroffenbarung — ההתגלות הקדמונית שהתרחשה בו ולו. זהו חלק עדין.
מסע משותף להבחנה עדינה בין השכבות השונות שיוצרות את החוויה האנושית ע״פ יונג. ניעזר בציטוטים של יונג ונשתדל להתחבר ללימוד חי ולא טכני של העניין. זה נושא שהוא לא רק עיוני אלא גם עם איכות של תדר להתחבר ולהעיר בנו את הרבדים האלו (בע״ה).
יציאה מקונספטים וקפיצה לתוך המציאות. יונג דיבר הרבה על לחיות את הדבר, לא רק להבין שכלית. נתקרב לזה על ידי הגישה הזו שהשאיר של Psychic Reality.
נתקרב אל המונח העצום הזה שפרויד הנכיח ושיונג הדהד, הרחיב, העמיק, פתח וכיבד לאורך חייו. נכנס לתוך השכבות השונות של המושג הרב־ממדי הזה. נבקש לעורר אותו מעט עבורנו.
גישה וטכניקה פרקטית של יונג להתקרבות אל הלא מודע הנסתר בתוכנו. הרצאה + התנסות משותפת.
(מטפלים, אנאליסטים, פסיכולוגים)
ואולי ניגע גם בכמה התייחסויות של יונג לפסיכדליה. כמה מכתבים בהם התייחס לעניין ואנסה להלביש את התפיסה של יונג עם החוויות הפסיכדליות שלי. [זה ניסוי]
אלו הם אבני הבניין שלנו. והן אבנים גדולות מאוד.
אני מניח שלא נצליח לאחוז בהכול, בטח לא בעומק העניין. מבקש להשאיר לנו אפשרות לנוע עם מה שיהיה חי וירגיש נכון לספייס המשותף. נאפשר איזו תנועה ספונטנית לנושאים שיעלו, מקומות בהם ירגיש נכון להעמיק ונהיה קשובים לתדר של הקבוצה.
נאמר כי יונג אמר כי אנאליזה היא מפגש ספונטני בין אנשים. ואני מבקש גם את היכולת להרגיש איפה ולאן החיים מובילים אותנו בתוך המרחב המשותף שניצור.
בנוסף, אני מבקש מעצמי להשתדל ולהעביר את הדברים מתוך ראייה וחוויה נוכחת בזמן אמת ולא מתוך ׳ידע׳ שנאסף בי בלבד. לכן, יכול להיות שחלק מהנושאים ישולבו תוך כדי תנועה.
אשמח שנהיה כמו pod של דולפינים שזזים עם התנועה ומאפשרים גם ל־Joy להגיע 🐬🟡
את החומרים לסמינר אני אוסף ומביא מתוך ארכיונים, תמלילים של שיחות של יונג, התכתבויות שלו, הספר האדום, אנשים במרחב שלו והספרים המדעיים שלו.
אני יוצר סינטזה ומביא אותם דרך זווית הראייה שלי והחוויה הישירה שלי של המציאות עצמה.
על המפגש והתנועה שלי עם קארל יונג, אפשר לקרוא בסקשן למעלה ״המסע שלי עם קארל יונג״
בעברי ניהלתי ויזמתי פעילויות עסקיות במרחבים שאפשר לקרוא להם ׳מרחבי העצמאים׳. דיגיטל ושירותים בעיקר. הרבה אנרגיה עברה דרכי וסביבי עד שהיה רגע מכונן אחד של ׳מצב תודעה אלטרנטיבי׳ ששלח אותי להעמיק בפנים ובמה שנסתר ממני. ההעמקה הזו תוך כמה חודשים הובילה אותי לפרק ולהניח כמעט לכול המבנים שהרכיבו לי את החיים ויצאתי לתנועה בעולם.
ב־4 שנים האחרונות זה מה שאני עוסק בו בתוך עצמי ועם אנשים. מבקש עוד ערות, עוד התקרבות אל הצל, אל הלא מודע. לעיתים אני קרוב יותר לאש ולעיתים פחות ונכון לעכשיו התייצבה לה בקשה לפגוש זרם חיים ער. במסעות שלי בשנים האחרונות חוויתי בצורה תכופה מצבי תודעה ׳אלטרנטיביים׳ ונעשתה דרכי עבודה ללמוד לנוע איתם ולהכיל אותם בצורה ערה (יחסית). אני תלמיד ופרקטישינר של העניין וגם עובד עם אנשים בדרכים שונות ללוות אותם במפגש שלהם עם העניין הזה.
הוויב שלי הוא יחסית ישיר ועשוי להיות נוקב. ואני מגיע מאהבה. היא חשובה לי מאוד. מועד, נופל, שוכח, מעוות אך משתדל מאוד להגיע מאהבה ולאפשר לה להתבטא דרכי.
עבור היומיים של הסמינר
לעצמאים הסכום הינו + מע״מ
יום רביעי וחמישי.
הסמינר ללא לינה
ההזמנה היא להיכנס לאיזה מסע מתמשך שנפרס על יומיים אבל הוא קונטיינר אחד. אנחנו נכנס יחד ונעמיק יחד, נבנה שכבות תודעתיות של מידע אבל גם של תדר.
מי שמצטרף - הבקשה היא כן להגיע, פיזית ועם נוכחות ליומיים 🙂
כיום אני מתגורר ופוגש אנשים בתיבת נח בפלורנטין בתל אביב.
זה חלל מתוק עם תדר מובהק ומחבק.
יש לנו ספייס שעוטף אותנו עם חום ועץ לעשות בו עבודה.
וכמו שכתבתי, המקום הזה הוא גם המרחב בו נפגש וגם המקום בו אני גר.
אני מזמין אתכם גם אליי.
יש כאן טופס קצר להשאר פרטים. אחרי השארת הפרטים אצור אתכם קשר בוואטסאפ וסיום הרשמה, אולי ירגיש לי לשאול שאלה או שתיים.
בבקשה להקדיש כמה דקות של נוכחות למלא,
אקרא את מה שכתבתם - חשוב לי להרגיש אתכם מעט לפני שנרשמים.
ליונג היה חיזיון אינטימי עליו הוא כתב בספרים השחורים - בחיזיון נשמתו עפה ממנו למעלה. הפירוש שלו היה כי האנימה, האספקט הנשי, עפה אל תוך הלא מודע. המשמעות הייתה עבורו שמאותו הרגע הוא כבר לא שייך לעצמו אלא לקולקטיב. כשדיבר על זה הוא גם כתב שבשיח עם נשמתו היא ניבאה לו שהוא יחולק/יבותר לרבעים ושהחלקים שלו ישקלו וימכרו. הוא תיאר את זה כדבר מה מבעית/מזוויע.
פיטר קינגסלי כתב בספרו Catafalque כי פעם דיבר עם יונגיאני בולט שאמר לו כי מי שעושה קריירה מיונג הוא חי מהגופה של יונג.
אני מוצא שאני מעמיק איתו עוד ועוד וגם שאנחנו מגלים אותו רוחבית באנושות כרגע, חופרים בעצמנו את אותם המעיינות שהוא כבר חצב דרך אליהן וכאן יש הזמנה לזהירות ולענווה בהתקרבות גם לאדם הפרטי שהוא היה וגם לעניין אותו הוא עבד.
אני מאוד בהשתדלות להיות בערות ולכבד את הישות הזו, את האדם הזה, את ה־Great Man הזה שנקרא קארל גוסטב יונג שעשה עבודה עמוקה בתוך החיים שלו גם עבורנו.
מקווה שאוכל ונוכל להתקרב מבלי לחלל ועם זהירות לא להשתמש בו.
לא להזין עצמי ואתנו מגופתו אלא לקבל השראה להתהלך בדרך שלנו ולהתקרב לאינדיווידואציה שלנו.
