Mind-work

השנים המוקדמות

לפני מספר שנים ניהלתי והייתי שותף פעיל ב-6 חברות עסקיות בו זמנית עם שותפים רבים וצוות, יצרתי תוכן בכמות משמעותית, הנחתי מספר פודקאסטים כל שבוע, חייתי בדירה מאוד מגניבה בתל אביב, הייתי בזוגיות שהרגישה שהיא ״זה״, נעתי בתנועה כלכלית משמעותית באישי ובהגדלה קונסיסטנטית של ׳המעמד׳ והנטוורק שלי בצורה שהרגישה יציבה, ברורה ועם אופק אופטימי שנראה לעין. שיחקתי עם מספרים שהרגישו לי גדולים בגיל צעיר (24-28) והייתה חוויה מאוד ישירה שאני ׳מונח׳ במקום שהוא מעולה.

יש לי שאיפות גדולות ויש לי הרים של מוטיבציה ואנרגיה להגשים אותם.

אני עסוק ואני אוהב את זה. יש לי אתגרים ואני מתמודד איתם.

בשנים הראשונות של בניית החיים האלו,

הייתי גבר צעיר שגדל במשפחה עם תודעה סובייטית יהודית והכוונה מגיל צעיר למקצוע הרפואה והרגשתי יחסית מוקדם שאין לי על מה להישען מהבית ושמה שקיבלתי בבית לא שייך למה שאני מרגיש בפנים. יצאתי בתנועה נגדית. מורדת.

חיפשתי כיוון, חיפשתי איזו מסגרת חשבתית, איזו תפיסת מציאות, שתתן לי בהירות ו-ודאות לנועה בתוכה. חיפשתי איזה ׳קוד׳ לאיך המציאות עובדת.

וככה דרך המון ספרים, וקורסים ומורים ומנטורים ושיטות התחיל, בצורה לא מאוד מודעת, לעטוף אותי ״קוד״, התחילו לעטוף אותי ׳הגדרות׳ שעיצבו את תפיסתי.

בבסיס שלי הייתה הגישה ראציונאלית ואקזסטנצאליסטית (רדודה) שפגשה וניתחה כל דבר ב-׳ערכים׳ וב-׳היגיון׳.

מסביב לרציונליות הטבעית שהייתה לי ושהועמקה עוד התחילה לעטוף אותי פילוסופיה וגישה פרקטית נוספת והיא: הקפיטליסטית. מאוד מהר בלעתי את הגלולה הזאת והתחלתי להרכיב את המציאות החיצונית שלי בהתאם לה.

מה שהיה קדוש עבורי בתקופה היה ׳מריטוקרטיה׳. מריטוקרטיה בבסיסה אומרת שהמערכת צריכה לתגמל על הישגים ולא על ייחוס. הרגשתי שאני בשליטה. שאני עושה פעולות ואני יוצר תוצאות. ככה, פשוט. ושהכול זה סטטיסטיקה, תשחק מספיק ובצורה חדה וזה יתממש. המערכת מאפשרת ומתגמלת על הישגים.

התחלתי לעבוד בלבנות את עצמי ואת החיים שלי על פי הגישות והתפיסות האלו. הם היו האלים שלי. להם סגדתי. אחריהם רדפתי.

הצלחה במגרש המשחקים שלי פירושה היא עוד מחזורים עסקיים, עוד חברות בתחומים עם פוטנציאל לסקייל, עוד קשרים בחלונות הגבוהים, עוד האזנות, עוד קהל, עוד צפיות.

והאלילים שלי היו יזמים מוצלחים, חוקרים שפיתחו מודלים ראציונלים על דבר כזה או אחר, ספורטאים ולמעשה מצטיינים בתחומים שונים.

הישגיות היא שגרמה לי לבטא הערכה.

החיים שלי היו מלאים מאוד עבורי ואושר וסיפוק היו מנת חלקי.

ספקות, חרטות ושאלות מערערות פחות ליווי אותי.

תפיסת המציאות שלי הייתה ברורה.

הדרך הייתה מלאה בסימני שאלה אבל לא הכיוון ולא המהות.

המון קסם היה בתקופה ההיא,

המשחק עם החיים, היצירה, ההנעה של רעיון למציאות והתחושה שאני ׳אוכל את החיים׳ סיפקה אותי מאוד.

האירוע המכונן והשנים האחרונות

חיפשתי לחוות חוויה פיסכדלית אך במקום חוויה מצאתי את עצמתי בניפוץ.

החוויה הפכה לתהליך שלקח לי זמן להבין שהוא תהליך טיפולי. המטפלת שלי, המדריכה שלי, עזרה לי בעדינות ובנוקבות אוהבת להיכנס לעומקים של מה שלא ידעתי שקיים. בי ובכלל.

התהליך יצר סדק שערער את האדמה המדומינת שעמדתי עליה והרים את הפרגוד מאחורי הקוסם מארץ עוץ הפרטי שלי.

בהתחלה זו הייתה התרחבות אגואית מפליאה שגרמה לי להרגיש שיש לי גישה לידע ולעולמות שהולכים להפוך את המציאות שלי לעוד יותר מפוארת. שקיבלתי כוחות על.

ואחרי מספר חודשים בתוך מין סוג של ׳מאניה׳ ושגעון גדלות קטן, הגיע לו תו אחד מאוד ספציפי שלאחריו היה לי ברור שכל מה שנוצר סביבי ודרכי מתבקש להסתיים ולהתפרק.

ה-תו הזה שנשמע בתוכי הצניע ועינו אותי וגם הפחיד אותי עד מאוד. הבעית.

המאניה ושגעון הגדלות לא נעלמו לגמרי אבל הם קיבלו איזו פרופורציה שאילצה אותי לעשות שינויים דרמטיים בתוך החיים עצמם.

נחתה בתוכי ידיעה שמשהו אחר מבקש מקום בי. לא קריירה חדשה או זהות חדשה אלא משהו אחר.

האופן שבו זה התחיל להתממש אצלי היה סיום ואיפוס של ההתחייבויות, המבנים ו-״הצורות״ שיצרתי ונוצרו סביבי בדמות העסקים, מערכות היחסים, ההסכמים, הנדל״ן ושאר המערכים.

התנועה הייתה מין תנועה ראשונה שקודם כל מבקשת ׳חופש׳ ראשוני ממה שעד עכשיו ה-׳אני׳ שאני יצר.

ו-to make a way longer story short, תוך מספר חודשים במהירות דיי מטורפת - החברות והשותפויות הסתיימו בדרכים שונות, הזוגיות הסתיימה, מבנה החיים הקודם הפסיק והשגרה שהייתה קיימת נעלמה לחלוטין, אופן הפרנסה השתנה ויחד עם כל זה גם התחילה לה תנועה החוצה מתוך הדחיסות בה הייתי.

נקנה לו one-way ticket מחוץ לישראל למסע פיזי ופנימי במקומות שונים בגלובוס עם אנשים יחודיים במקומות יחודיים - תקופה בבלקן ובאי מאוד אהוב ביוון, כמה רגעים בתאילנד, תקופה ממושכת בניוזילנד מספר פעמים, עצירה בג׳ונגלים של פרו, במונגוליה ובעוד מקומות שונים שהוזמנתי והגעתי אליהם בדרכים שונות.

התנועה הזו לקחה אותי ברמה החיצונית להרפתקאות שונות ומשונות - ולחוויות שהיו מחוץ ל-סקופ של מה שידעתי שבן אדם יכול לחוות. התרחבויות של הלב, גבהים מופלאים, עמקים מטלטלים, רגעי סף שיגעון ואף שיגעון מבעיתים.

היה בי משהו שהיה פשוט ברכיבה על גל ארוך ומורכב שמעניו אותי, מלמד אותי, מפרק אותי, מרכיב אותי, מרחיב אותי, מצמצם אותי, אוהב אותי ומגלה אותי עוד ועוד ועוד.

ברגעים אינטימיים שלי עם עצמי ובהתבוננות אחורנית על כמה הייתי קבור בתוך תפיסת המציאות שלי בשנים היותר מוקדמות שלי - זה מרגיש כמו נס אמיתי ש-׳נשלפתי׳ והתרחבתי מתוכה. לא השתחררתי ממנה, היא עוד בי, אך לחלוטין התרחבתי ממנה והתעגנתי במשהו מחודש בתוכי.

המפגש הפנימי הזה עם הנסתר שלי ושלנו, עם ה-לא מודע הפרטי והקולקטיבי, הרחיבה לי את חווית המציאות בצורה שהיא גם נפלאה ומפליאה, ומרגשת ואוהבת ובאמת ובתמים שמרגישה כמו נס.

וגם מערערת ומענוות בצורה שלעיתים מתבטאות כמו גיהנום. רמות סבל, אבידות והתפרקות שמעלים שאלות ותהיות עמוקות על מסע הידיעה וההעמקה.

הטריפ המשיחי ההתחלתי של ״וואו!! איך לא כולם חווים את זה? ראיתי את האור, בואו גם״ דיי מהר התחלף ב-vision ובבהירות שרואה וחווה לא רק את האור אלא גם את האופל ולא בהכרח מובילה אצלי לאיזו נחת ושלוות נפש.

היא כן מובילה לחוויה של אינטימיות עמוקה, של ערות, של חיות, של אהבה, של אמת ושל סיפוק של איזו כמיהה עמוקה שנראה שתמיד הייתה בתוכי רק לא הייתה נגישה לי ברמה המודעת.

חיה בי ערגה, או אולי מדויק יותר להשתמש במילה מאנגלית - Longing שמרגישה כמו פיצ׳ר שהורכב בתוך היישות שאני לחפש ולהגיע לאיזה מעיין שיש בו מים חיים.

והיום,

אספתי המון נקודות ייחוס לרגעים למצבי תודעה שונים שהיום אני לומד איך לייצב אותם בתוך חיים אוהבים שמרגישים בריאים.

אני עוד מלקק את הפצעים שלי מה-׳פתיחה׳ וה-׳קריעה׳ שהתרחשה ומתרחשת בי, מה-Rapture שאני חווה.

אני עוד לומד איך להרכיב את החיים עצמם סביב מה שזמין לי עכשיו וסביב מה שבהיר לי יותר עכשיו.

לומד איך להתפרס בצורה שמרגישה בהלימה ואיך לאפשר למה שער בי לקבל ביטוי גם בעשייה.

ואני חווה גם שאני מתחיל ׳לקרוא׳, לנגן איזה תו ולקרוא לאנשים, לאיזו קהילה, לאיזו שכונה אנרגטית לקרום עור וגידים בסביבתי.

כרגע אני התיישבתי לי בתל אביב במקום מתוק מאוד שנקרא ׳תיבת נח׳ שמרגיש כמו ׳חדר לידה׳ קטן ובו אני פוגש אנשים בצורות שונות.

אני עושה עבודה עם אנשים והגישה של קארל יונג לטיפול ול-Analysis חיות בי מאוד.